פסק-דין בתיק ת"ק 39743-02-12

תביעה נזיקית ע"ס 12,000 ש"ח.

א. התביעה :

בכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 21.2.11 (בכתב-התביעה נרשם 2.2.11) הלך התובע ברחוב הרצל 163 ברחובות, סמוך לתחנת האוטובוס, ורצה לעלות על המדרכה.

המדרכה הייתה שבורה, ורגלו של התובע נכנסה אל תוך השבר והתעקמה.

עקב כך נחבל התובע ונזקק לטיפול רפואי.

ב. ההגנה :

הנתבעת מכחישה את האירוע הנטען בכתב-התביעה.

לטענת הנתבעת, לא ברור מדוע הלך התובע על הכביש, למה רצה לעלות מהכביש אל המדרכה, כיצד לא הבחין בשבר הפעור במדרכה, כטענתו, וכי תאונתו - אם נגרמה - הייתה בשל חוסר זהירותו שלו.

לטענת ההגנה, חבלתו את התובע - אם בכלל -  ארעה בשל רשלנותו.

הנתבעת מפנה לכך שבכתב-התביעה נרשם, שמועד התאונה היה 2.2.11 ואילו הצהרתו של התובע במסמך הרפואי הייתה כי המועד היה 21.2.11.

ג. דיון :

בבית-המשפט העיד התובע וכן חוקר פרטי מטעם הנתבעת.

התובע, בעדותו, תאר את השתלשלות האירועים, אשר הובילה לחבלה ברגלו. לטענתו, באותו יום, הוא יצא מעבודתו כשומר בבנק, הממוקם מעבר לכביש, ממול למקום התאונה, ניגש אל רכבו אשר חנה מעבר לכביש, נטל ממנו סכום כסף, במטרה לקנות לעצמו שתייה, וכאשר יצא מן הרכב, ועלה על המדרכה, נתקעה נעלו בשבר המדרכה, הוא נפל ונחבל (עמוד 1 שו' 9 - 21).

הנתבעת טוענת, כי לאור ממצאי החוקר הפרטי מטעמה, קיים ספק בדבר נכונות האמור בכתב-התביעה.

אני סבור, כי הדין עם הנתבעת, וכי התובע לא הרים את נטל הראייה ולא את נטל ההוכחה, להוכחת תביעתו. להלן נימוקיי:

ראשית, הרושם הישיר והבלתי אמין, שעשה עליי התובע בעדותו, בעיקר נוכח השאלות הקשות שהוצגו לו, אשר לא זכו למענה ישיר וברור, אלא פגשו תשובות חמקמקות, בלתי ברורות ובלתי הגיוניות.

שנית, בכתב-התביעה לא ציין התובע באיזו שעה ארעה התאונה. התובע סיפר לחוקר הפרטי, ודבריו תועדו בהקלטה, אשר הושמעה בבית-המשפט, כי האירוע התרחש בסמוך לשעה 15:00. והנה, בתעודה הרפואית של התובע, מצוין, כי הוא התייצב אצל הרופא לבדיקה בתאריך 21.2.11 בשעה 10:27.

כלומר, לא יתכן שהתובע התייצב אצל הרופא לבדיקת רגלו, וזאת ביחס לאירוע שטרם התרחש.

כאשר התובע בעדותו הופגש עם תהייה זו  הוא השיב: "לא זוכר מתי זה היה בדיוק. זה היה ב - 10:00 בבוקר" (עמוד 2 שו' 30).